יום ראשון, 2 במאי 2010

סיאט איביזה - נוסעים ורוקדים

הפרסומת החדשה של סיאט איביזה ללא ספק משדרת אחלה אווירה וכנראה גם עושה את העבודה.
בפעם הראשונה שראיתי אותה התחשק לי בסוף הפרסומת לרשום שיק של 88,888 ש"ח ( הוספתי 800 ש"ח למערכת סאונד )  ולהתחיל להתקרחן עם החבר'ה באיילון.
אבל אז נזכרתי שאנחנו חיים במדינת ישראל, שבה אינסוף הרוגים בתאונות דרכים ( הציבו לנו רף עליון... ) ופרסומת שמראה כמה חבורות של חברה צעירים מתנועעים באוטו תוך כדי נסיעה כולל הנהג והנהגת זה לא בדיוק הדבר הכי חינוכי שיכלו החברה מסיאט לחשוב עליו.
גם ההילוך המהיר שמתשמשים בו בפרסומת משדר בצורה מפורשת על נסיעה מהירה, ואם בא לי להיות ממש מהמעצבנים עוכרי השימחה, אז משקפי שמש + קפיצות = אלכוהול במקרה הטוב וסמים במקרה הפחות טוב ( לא ברור מה  מהם יותר גרוע לנהיגה... ).
בקיצור - פרסומת שבהחלט עונה על כל חוקי הפרסום - יש קונספט, יש קהל יעד ממוקד, יש מסר, יש אחלה מחיר אבל אין טאקט! זה לא ממש מתאים לפרסומת במדינת ההרוגים בכבישים.
השאלה אם במקום אחר יש מקום לפרסומת כזו?


יום שבת, 24 באפריל 2010

טונה סטארקיסט - משפחתיות ומגוון

איזו פרסומת! יש בה הכל:
מעבירה את המסר העיקרי שהוא מגוון המוצרים החדשים של הטונה.
מדגישה את הגיוון שנבחר עבור כל הטעמים החדשים.
מזכירה לכולם שיש גם טונה טונה רגילה ואמיתית ( גם מופיעה במרכז שקופית הסיום )
מציגה את קהל היעד ואף מדגישה את המשפחתיות.

ועוד עושה את זה בצורה מצחיקה, בפולנית מדוברת, המשלבת קונפליקטים ידועים מתחום הבינו ובינה ( אתה אומר שאני השמנתי סטייל ) ועם שחקנים מקצועיים, אמינים ומצחיקים להפליא.

ובסוף - מוציאה את האמא מעצבנת, כך שכל מה שנותר לגבר שצופה בפרסומת זה לעבור בתחושת ניצחון שוביניסטית לפרסומת של גולדסטאר.


פרסיל ג'ל - פרסומת עם מרגול

המתכון פשוט: פרזנטורית בגובה העם + סלנג בגובה העם  + ג. יפית = מרגול
נראה כי המשוואה עובדת, הצופה מבין שכל שאר אבקות הכביסה הן חארטה ( בהנחה שהוא יודע מה זה חארטה ואכן רוב העם יודע ), ובהנחה שמרגול נתפסת כדמות אמינה ומבינה בכביסה אנחנו משיגים בינגו! רק ללכת ולקנות את הפלא הטכנולוגי החדש - ג'ל כביסה.
גם מי שעשה את הפרסומת, הבין שצריך להסביר בסוף ולסכם את כל הטקסט והסלנג שעף שם באוויר, ושקופיות הסיום מסבירות שאבקת כביסה זה "פסה" והדור הבא של אבקות הכביסה זה בכלל ג'ל - אחלה סלוגן.
אבל, תסלח לי מרגול, למה כל הפרסומת צריכה להיראות כמו דיקלום של ילד בטקס יום הזיכרון.
"אבקת כביסה. לא תודה!" - פשוט כמה שזה פשוט ומדוקלם - אולי לעם ה"פשוט" זה לא מפריע.

בעידן שבו בכל תוכנית קומית רואים את השחקנים מקריאים ממסך שנמצע חצי עין מעדשת המלצמה זה אולי כבר לא מפריע לנו. בעידן זהו זה, זה עוד היה חלק מקטע בתולי כזה, שגידי או דובה'לה נתקעים באמצע וקוראים מדפים במבוכה קלה וצחוק של הקהל. והיום כשזה כבר מוסתר ונעשה ע"י שחקנים מקצועיים זה אכן לא מורגש.

אבל לדקלם פרסומת שלמה מבלי להוציא מה"שחקן" מידת מה של אמינות בנאום השכנוע זה כבר עניין של ההפקה והבימאי, ואנו קטונו מלהעיר על כך - רק רצינו להגיד שאנחנו כחלק מהעם שמנו לב לזה ורק מסקרן אותנו האם מסעודה משדרות גם שמה לב...

הפרסומת המוצגת פה דרך אגב היא עוד נורמלית יותר יחסית, וזו שגורמת למבוכה גדולה יותר משודרת בימים אלו ממש ועוד לא עלתה לרשת.

יום רביעי, 21 באפריל 2010

משפחה של חירשים - פרסומת של סלקום

הפרסומת החדשה של סלקום עם החרשים היא מסוג הפרסומות שבצפייה הראשונה אתה נמס, כולך הזדהות והתרגשות, מזמזם את השיר בעדינות, נזכר בפרק שמרקו מוצא את אמא שלו, בין לבין אתה מזהה את השחקנית עם התלתלים שהייתה מחלוצי בועת האליפסה בפינת המסך, וליבך בעיקר עם עם החרשים... עד שמגיעה השקופית הזו שמראה שסלקום החליטו לתפוס טרמפ על החרשים כדי לרגש אותנו עוד קצת.


בשלב השקופית, כשהאסימון נופל שמדובר בסלקום, אני מסתכל על אישתי, אישתי מסתכלת עליי, והחתולה מסתכלת על האוכל שלה וכולנו תוהים "מה לעזאזל הקשר?"
האם הילד שחוזר הביתה חירש? אז אספו את כל החברים שלו לקבל את פניו? אז מה הקשר למשפחה?
האם האמא חירשת? כל המשפחה חירשת? או שהאמא מתנדבת באגודת החרשים וחיפשה גימיק נחמד לרגש את הבן שלה ואותנו?

חברים נכבדים בסלקום או במקאן אריקסון. האם אכן היה צורך להשתמש בחרשים לפרסומת הזו? נכון שהיא מרגשת עד דמעות, אבל למה דווקא הם? אי אפשר לרגש בלי מומים? האם זה חלק מהטרנד של ארז דרזנרמהאח הגדול?

מה קשור העברת מסר של משפחתיות עם חבורה של חרשים שמקבלת את פני הבן שחזר מרחוק?
אני מודה שהמסר עובר, ואכן הפרסומת חזקה, אבל באמת נראה שהיה אפשר לחשוב על כיוונים אחרים לחיפוש ריגושים.
אני לא יודע מה קהילת החרשים חושבת על הפרסומת, אבל אני רק מקווה שזה יקדם אותם איכשהו - כי אם כבר אז כבר.
מעניין מה יכינו לנו בפרסומת הבאה...אבל אני לא דואג, במדינתנו לא חסרים מומים תודה לאל.

לצפיה בפרסומת